טיול שלג בין הכפרים האדיגים

תחילת תקופת התיישבות הקבע בגולן, בעידן המודרני

היעד היה רכס בשנית שנוצר עקב פעילויות וולקניות ורצוף בתלים געשיים המספקים תצפיות ונוף. עברנו את חושנייה, אותה מזהים מיד בשל המסגד שנותר עומד על תילו בצמוד לכביש, ופנינו צפונה בצומת החיבור לכביש 98. מעט לפני אלוני הבשן, ירדנו לשטח מזרחה בדרך (סמ"ש ירוק) החוצה את חורבות הכפר האדיגי ג'ויזה, שהיה אחד מ-13 ישובים אדיגים (צ'רקסים) בגולן. האחרונים מוזכרים בספרו של קיפניס, כמי שהחלו את תקופת התיישבות הקבע בגולן, בעידן המודרני.

איך הגיעו האדיגים לגולן

בשלהי המאה ה-19, הוגלו האדיגים ממולדתם שבצפון מערב הקווקז, בתום לחימה מיומנת ואמיצה שנמשכה מעל מאה שנים, בצבאו של הצאר הרוסי אשר חמד באדמתם ופלש אליה. האימפריה העותומאנית קלטה את האדיגים הגולים ופיזרה אותם באזורי ספר תוך ניצול נאמנותם, יכולות הלחימה ואומץ ליבם, להשכנת סדר ושלטון באזורים בעייתיים. יישובם בגולן הביא לתוצאה הרצויה ותוך זמן קצר הוקמו 13 יישובים אדיגים כאשר אחד מהם התפתח עם השנים לעיר מעורבת, הלא היא קוניטרה. לקריאה נוספת על האדיגים בגולן ניתן לעיין במחקריהם של גוטליב שומכר, אדיב סולימן באג' ויגאל קיפניס.
גוטליב שומכר אדיב סולימאן באג' יגאל קיפניס

הפסקת קפה

"להקת חזירי בר בשעה אחת!" פלט מכשיר הקשר. ואכן, כשהפנינו את מבטינו מעט ימינה חזינו בלהקה גדולה של חזירי בר תרים אחר מזון בשלג. המשכנו מזרחה לכיוון תל א-סמקת המתנשא לגובה 1,018 מעל פני הים, שם ערכנו את הפסקת הקפה הראשונה. לאחר טעימת הנוף ומילוי הריאות באוויר צלול וקריר, עלינו על הכלים ונסענו לכיוון תל חזיקה/הר חזק. בהמשך הטיפוס בדרך המושלגת, התמודדנו עם שפ"צ חלקלק, במדרונות המערביים של הר קורטם. פנינו צפונה לכיוון הר בני רסן, הנקרא גם תל מומסייה על שם הכפר האדיגי שעמד למרגלותיו והפך לחורבה.

צורמן

לאחר עצירה קלה ליד הטורבינות שבפסגת ההר, המשכנו צפונה לכיוון תל עין-זיוון ולמרגלותיו פנינו מזרחה לכיוון חורבת צורמן. בדומה לאלו שהוזכרו קודם, גם צורמן הוא כפר אדיגי נטוש והרוס, מה-13 שהיו קיימים בגולן. במרכזו מסגד יפיפה הבנוי מאבני בזלת, בעל מדרגות מסותתות המאפשרות לעלות לצריח בזהירות רבה.

רבים מהקהילה בארץ מכירים את סיפור האדיגים בגולן ואת המסגד בחושנייה, אך זו הייתה הפעם הראשונה בה ביקרנו בצורמן. מרבדי שלג כיסו את נוף הגולן הסורי הנשקף מהצריח, בשלווה מטעה. זו הופרה חיש מהר ברעשי יציאות הפגזים שנשמעו מדי פעם מעברו השני של הגבול. מבט צפונה חשף את החרמון המושלג ניצב בגאון ברוב הדרו.

בהליכה זהירה, תוך מתן תשומת לב רבה לשלטי האזהרה מפני מוקשים, חצינו את הכפר צפונה והגענו לשער הכניסה לבסיס האו"ם המוצב במקום. תצפתנו על תנועת רכבים במודיריה הנמצאת מצידו השני של הגבול, שהיתה אף היא מ-13 היישובים האדיגים בגולן שעם השנים הפכה לעיירה מעורבת.

עין-זיוון

מצורמן חזרנו לכביש 98 ופנינו דרומה. לאחר כק"מ וחצי פנינו מערבה לדרך עפר דרומית לחורבת עין-זיוון. כפי שבשלב זה כבר ברור לקורא, גם עין זיוון היה אחד מ-13 הכפרים האדיגים בגולן. הדרך היתה מכוסה בשלג בוצי ובריכות מים שנוצרו עקב הזרימה הרבה במקום.

בדרך הביתה

כשחברנו לכביש 91, העמסנו שלג בטנדר עבור הילדים, שבניגוד לפעמים הקודמות נשארו בבית. משראינו שמתחיל להיווצר עומס תנועה בכביש, חתכנו דרומה לציר הנפט מעט אחרי צומת השריון וחברנו לכביש 87 בצומת קשת. משם התנועה זרמה עד הבית.